המחאה החברתית של קיץ 2011, הביאה להתעוררות צרכנית ופיזור הבטחות להורדת יוקר המחיה מצד נבחרי הציבור שלנו. אם ההטבות וההקלות שמבטיחים לנו אכן יתממשו, מי יכסה על הפער הכספי שנוצר למדינה? השטת מסים אחרים על האזרחים, שיכסו על ההטבות, תהווה הכבדה מהצד השני של המטבע. על כן, יש לדאוג להגדלת העוגה ולהכניס כספים ממקורות אחרים, פנימיים וחיצוניים.
כוונות ופעולות האוצר, להוזלת המחיה בארץ – טובות. אבל אם שר האוצר משה כחלון רוצה שצעדיו להוזלת המחיה באמת יעבדו, על המדינה לעשות מספר צעדים, שלעיתים נראים קיצוניים, אבל קריטיים למען שלמותו של התהליך. מימון מלא של כרטיסי טיסה לישראל, יציבות חקיקה פיסקאלית והשקת מס אחר – הן רק חלק מן הפעולות הנדרשות.
עידוד השקעות בחברות מקומיות. המטרה היא להביא כסף זר להשקעות בארץ. ישנם שני אופנים שבהם ניתן להטיב עם תושבי חוץ כדי לעודד הזרמת כספים לארץ – חוקי עידוד ו/או עדכון סעיף הפטור ממימוש מניות של חברת ישראלית המוחזקת על ידי תושב חוץ. אמנם, יש כאלה שסבורים שמדובר באפליה ביחס לתושבי ישראל, ובכל זאת, מסע הסברה מועיל שיעודד השקעות זרות בישראל לצד הקלת וקיצור הבירוקרטיה יכול לעודד הזרמת כסף רב מחוץ לישראל, ממנו כולנו יכולים להרוויח.
עידוד תיירות. כניסת כסף זר לעסקים בארץ ולמדינה היא מטרה חשובה מאוד. ישנם מספר דרכים לעודד תיירות בארץ, כמו הסברה ופרויקטים שיווקיים כפי שעושה משרד התיירות, אבל אפשר לנסות ללכת גם על פיילוט "אמיץ" יותר – מימון מלא של כרטיסי טיסה לתיירים המגיעים לישראל. נשמע מטורף? לא בטוח.
לפי נתוני סקר של משרד התיירות לשנת 2011 התייר הממוצע מוציא בחופשה בישראל כ- 1,500 דולר בשבוע. סכום כזה, שזורם במשק הישראלי, יכול לייצר דחיפה משמעותית לעסקים בתחום התיירות וכן בתחומים אחרים כמו הסעדה, ביגוד ועוד. כספי המיסים שמשלם תייר במישרין (מע"מ) ובעקיפין (מס הכנסה מרווח שנוצר לעסקים בהם קנה מוצר או שירות) עולים על מחיר כרטיס הטיסה במרבית המקרים ומגדילים את נפח הפעילות הכלכלית במשק. בדומה לפרויקטים כמו "תגלית", שמטרתם עידוד התיירות של יהודים לארץ, ואולי גם עליה של ממש בעתיד, אפשר לעודד תיירות נכנסת לארץ גם של 'לא יהודים' – בעיקר לאזורי תיירות בלתי מנוצלים כמו ים המלח, טבריה וכיוצ"ב. אפשר לנסות פיילוט של הפרויקט בחודשים הפחות מתויירים בארץ, נגיד בחודשי הסתיו-חורף. ייתכן שנצא מאוד מורווחים מזה.
הטלת מס דיפרנציאלי על חברות. המטרה היא להגדיל את ההכנסות ממסים ישירים. איך עושים את זה? החלת מודל דיפרנציאלי שבמסגרתו חברות קטנות משלמות פחות מגדולות. את המודל הזה אימצו מדינות מפותחות רבות כמו צרפת, ארצות הברית, בריטניה, קנדה ואפילו פולין ופורטוגל בהן הפער הממוצע בין מס החברות המס הממוצע שמשלמות חברות גדולות ביחס למדינות קטנות מגיע עד 10%. עליה של אחוז חד ספרתי של חברות ענק, יורגש פחות על ידי החברות העשירות ויוכל לאפשר הקלה משמעותית מאוד על מעמד הביניים משלם המיסים, שמתקשה לסגור את החודש.
הגדלת מיסוי תאגיד זר הפועל בארץ באמצעות סוכן. רשות המסים צפויה לקבל את המלצות ה-OECD, ולחייב חברות אינטרנט זרות בעלות מוסד קבע בישראל – דוגמת גוגל, פייסבוק, מייקרוסופט, אמזון ועוד, להירשם כ-"עוסקים" בישראל, מה שיחייב אותן בתשלומי מיסים למדינה כדוגמת מע"מ ובמקרים מסוימים גם מס הכנסה. הצעד הוא נכון והסיבה כמובן ברורה – גביית מאות מיליוני שקלים נוספים לקופת המדינה מדי שנה, אבל, שאר מדינות העולם עדיין לא אימצו הנחיות אלה ואל לה לישראל להיות הראשונה לאמצן, כדי שלא תבריח חברות אלה. בעניין הזה ישראל צריכה ליישר קו עם מדינות ה-OECD ולהעלות את המס בהתאם אליהן.
נורא קל לחטוא בפופוליזם ולצאת בהצהרות שאתה מוריד פה ומוריד שם. אבל כמו בכל עסקה שנשמעת טובה מידי כדי להיות אמיתית, גם מול נבחרי הציבור, צריך האזרח לשאול "איפה הקאצ'?", בטח במציאות בה כולנו יודעים שהשמיכה התקציבית קצרה. גם אם האזרחים לא ישאלו, אני מצפה מנבחרי הציבור שלנו להראות לאזרח בצורה שקופה כי להבטחותיו יש כיסוי, יש תוכנית ויש מאיפה להביא את הכסף, גם במקרה של הוזלה.
הכותבת היא רו"ח ועו"ד, שותפה וראש חטיבות המס וה-SMB (עסקים קטנים ובינוניים) בפירמת בייקר טילי ישראל